by Bernard Malamud
Part I
ג'ורג' סטויונוביץ היה ילד שכונה שנשר מבית ספר מתוך דחף (הכוונה שהוא עזב פתאום בלי לחשוב, כי לא היה לו כוח לבי"ס) כשהוא היה בן 16, כשנגמרה לו הסבלנות, ולמרות שהוא התבייש כל פעם שהוא יצא לחפש עבודה וכל פעם שאנשים שאלו אותו אם הוא סיים בי"ס והוא היה צריך לענות לא, הוא מעולם לא חזר לבי"ס. הקיץ הזה היה זמן קשה למציאת עבודה (שוק העבודה לא היה טוב) ולא היתה לו עבודה. מאחר והיה לו כל כך הרבה זמן פנוי ג'ורג' חשב ללכת לבי"ס קיץ אבל אם הוא היה הולך עליו היה ללמוד עם ילדים צעירים מידי. הוא גם שקל להירשם לתיכון ערב אבל הוא לא אהב את הרעיון של מורים שתמיד אומרים לו מה לעשות. הוא הרגיש שהם לא כיבדו אותו. כתוצאה מכך הוא שוטט ברחובות ושהה בחדרו רוב הזמן. הוא היה קרוב לגיל 20 והיה לו צורך לצאת עם נערות השכונה אך לא היה לו כסף להוציא והוא לא יכל להשיג יותר מכמה סנטים כי אבא שלו היה עני ואחותו סופי, שנראתה כמוהו, נערה גבוהה ומלאת עצמות (רזה) בת 23, הרוויחה מאד קצת ואת הכסף שהיה לה שמרה לעצמה. אמא שלהם לא היתה בחיים וסופי היתה צריכה לטפל בבית.
מוקדם מאד בבוקר אבא של ג'ורג' קם לעבוד בשוק הדגים. סופי עזבה בסביבות 8 לנסיעה הארוכה שלה ברכבת התחתית לקפיטריה (היא עבדה שם) בברונקס (שכונה בניו יורק). ג'ורג' שתה את הקפה שלו לבד ואז הסתובב בבית. כאשר הבית, דירת רכבת של 5 חדרים (הכוונה לדירה כמו קרונות רכבת שכל קרון מוביל לחדר שאחריו), מעל חנית איטליז, עלה לו על העצבים הוא ניקה אותו. שטף את הרצפה עם סמרטוט רטוב ופינה דברים. אבל רוב הזמן הוא ישב בחדר שלו. בשעות אחר הצהרים הוא היה מקשיב למשחקי בייסבול. חוץ מזה, היו לו כמה העתקים של הספר World Almanac (זה ספר שמתפרסם כל שנה ומכיל מידע על העולם) שהוא קנה זמן רב לפני והוא אהב לקרוא אותם. הוא גם היה קורא מגזינים ועיתונים שסופי הביאו הביתה-אלו שנשארו על השולחנות בקפיטריה. הם היו ברובם תמונות מגזינים של כוכבי סרטים ודמויות מעולם הספורט וגם News and Mirror (זה עיתון פופולארי להמונים). סופי בעצמה קראה מה שהגיע לידיים שלה, למרות שלפעמים היא קראה ספרים טובים.
היא פעם שאלה את ג'ורג' מה הוא עושה בחדר שלו כל היום והוא אמר שגם הוא קורא הרבה.
"אתה קורא חוץ ממה שאני מביאה הביתה? האם אתה קורא ספרים בעלי ערך?"
מעוניינים לרכוש את התרגום המלא תמורת 20 ש"ח? כתבו לי בayelet@english-one.coil.