הדרך שלא נלקחה
BY ROBERT FROST
Two roads diverged in a yellow wood,
שתי דרכים התפצלו ביער צהוב
And sorry I could not travel both
ואני מצטער שלא יכולתי לנסוע בשתיהן
And be one traveler, long I stood
בגלל שהייתי נוסע אחד, עמדתי זמן רב (הכוונה היא שהיה לו קשה לבחור)
And looked down one as far as I could
והסתכלתי (על הכבישים, הכוונה עד לאיפה שהוא יכל לראות) הכי רחוק שיכולתי
To where it bent in the undergrowth;
לאיפה שהם התעקלו בסבך
Then took the other, as just as fair,
ואז לקחתי את הכביש השני, שהיה נראה נאה כמו הראשון
And having perhaps the better claim,
וכנראה שהיה לו יותר להציע
Because it was grassy and wanted wear;
כי הוא היה עם דשא שלא נשחק
Though as for that the passing there
למרות שבכל הנוגע לכמה (אנשים) שחלפו בו
Had worn them really about the same,
הוא היה שחוק באותה מידה
And both that morning equally lay
ושתי הדרכים היו מונחות בצורה שווה באותו בוקר
In leaves no step had trodden black.
בעלים שלא הפכו לשחורים ע"י האנשים שהלכו עליהם
Oh, I kept the first for another day!
או, שמרתי את הדרך הראשונה ליום אחר
Yet knowing how way leads on to way,
ועדיין, מאחר וידעתי שדרך אחת מובילה לאחרת
I doubted if I should ever come back.
הטלתי ספק בעובדה שאשוב לשם אי פעם (לקחת את הדרך הראשונה)
I shall be telling this with a sigh
אני צריך לספר את זה עם אנחה
Somewhere ages and ages hence:
איפשהו בעוד הרבה שנים מעכשיו
Two roads diverged in a wood, and I—
שתי דרכים התפצלו ביער, ואני
I took the one less traveled by,
לקחתי את הדרך שפחות אנשים נסעו בה
And that has made all the difference.
וזה מה שעשה את כל ההבדל
רוצים להצליח בלמידת הסיפורים לבגרות? לחצו כאן