הייתי מוכן לשנוא את אדון קלדה אפילו לפני שהכרתי אותו. המלחמה בדיוק הסתיימה ותנועת הנוסעים באוניות היתה עמוסה. היה קשה למצוא מגורים והיית צריך להסתדר עם מה שהסוכנים בחרו להציע לך. לא יכולת לצפות שיביאו לך תא לבד והייתי אסיר תודה על שניתן לי תא שהיו בו רק שני חלונות קטנים. אבל כששמעתי את שמו של השותף שלי לחדר הלב שלי צנח. היו בתא חלונות סגורים ואוויר הלילה לא נכנס. זה היה מספיק רע לחלוק תא במשך 14 יום עם מישהו (הייתי בדרכי מסן פרנסיסקו ליוקוהמה) אבל הייתי פחות חרד אם השם של הנוסע שאיתי היה סמית או בראון.
כאשר עליתי על הסיפון, מצאתי את המזוודות/הכבודה של אדון קלדה למטה. לא אהבתי איך שזה היה נראה. היו מידי הרבה תוויות על המזוודות והמדווזה של הבגדים היתה גדולה מידי. הוא פרק את המוצרי הרחצה שלו ושמתי לב שהוא לקוח של חברת מונסייר קוטי (יצרן בשמים צרפתי) כי ראיתי על הקרש כביסה (מקום ששמים בו את הכביסה) שלו את הבושם שלו, מברשת שיער, והתכשיר (תכשיר לגברים) שיער שלו. המברשות של אדון קלדה, הובנה (סוג של עץ) עם ראשי תיבות של השם שלו בזהב, היו יכולים להיות יותר טובים אם היו משתמשים בהם לקירצוף (הכוונה היא שהן מתאימות לנקיון). בכלל לא אהבתי את אדון קלדה. הלכתי לכיוון החדר עישון. הזמנתי חפיסת קלפים והתחלתי לשחק משחק "סבלנות" (שם של משחק קלפים לשחקן אחד). בקושי התחלתי כשנגש אלי איש ושאל אותי אם הוא צדק ששמי היה כך וכך.
"אני אדון קלדה," הוא הוסיף, עם חיוך שחשף טור שיניים בוהקות והתיישב.
"אהה, כן אנחנו חולקים תא, אני חושב."
"קצת מזל, אני קורה לזה. אתה אף פעם לא יודע עם מי ישימו אותך. אני שמחתי כששמעתי שאתה אנגלי. אני כולי בעד שאנחנו האנגלים נהיה יחד כשאנחנו בחו"ל, אם את מבין למה אני מתכוון."
מצמצתי.
"אתה אנגלי?" אני שאלתי, יתכן בחוסר טקט.
"בהחלט. אתה לא חושב שאני נראה כמו אמריקאי, נכון? אנגלי לשד עצמותי, זה מי שאני.
כדי להוכיח זאת, אדון קלדה הוציא מכיסו דרכון ונופף אותו באויר מתחת לאפי.
למלך ג'ורג הרבה נתינים מוזרים. אדון קלדה היה נמוך, בעל מבנה חסון, מגולח למשעי, כהה עור, עם אף בצורת וו (וגדול) ועיניים ענקיות בוהקות ונוזליות. השיער הארוך והשחור שלו היה מבריק ומתולתל. הוא דיבר בשטף שלא היה בו כלום אנגלי והתנועות שלו היו נמרצות. הייתי די בטוח שבחינה מקרוב יותר של הדרכון הבריטי שלו תסגיר את העובדה שאדון קלדה נולד בשמיים כחולים יותר ממה שיש בדרך כלל באנגליה. (מה שהוא רוצה להגיד זה שבעצם הוא לא אנגלי אמיתי)
"מה תשתה?" הוא שאל אותי.
הסתכלתי עליו בספק. איסור ייצור ומכירת אלכוהול היה בתוקף ולמראית עין האוניה היתה יבשה לגמרי. כשאני לא צמא אני לא יודע מה אני יותר שונא, ג'ינג'ר אייל או למון סקווש. אבל אדון קלדה חשף כלפי חיוך מזרחי.
"ויסקי וסודה או מרטיני יבש, רק תגיד את המילה.
"מכל אחד מכיסי הירך שלו הוא הוציא בקבוק כיס והניח אותו על השולחן לפני. בחרתי את המרטיני וכשהוא קרא למלצר הוא הזמין כוס קרח וכמה כוסות.
"קוקטייל מאד טוב," אמרתי.
"ובכן, יש עוד הרבה איפה שהבאתי את זה, ואם יש לך חברים בסיפון, תגיד להם שיש לך חבר שיש לו את כל השתיה שבעולם.
אדון קלדה היה פטפטן. הוא דיבר על ניו יורק וסן פרנסיסקו. הוא ניהל דיונים על מחזות, תמונות ופוליטיקה. הוא היה פטריאוטי. הדגל של בריטניה הוא חתיכת בד מרשימה אבל כשג'נטלמן בריטי מאלכסנדריה או בירות מנופף בו, אני לא יכול שלא להרגיש שהדגל מאבד מהכבוד שלו. אדון קלדה היה ידידותי עד כדי חוצפה. אין בכוונתי להשוויץ אבל אני לא יכול שלא להרגיש שיאה לזר מוחלט לשים את המילה מיסטר לפני שמי כשהוא פונה אלי. אדון קלדה, ללא ספק, כדי לגרום לי להרגיש נוח, לא השתמש ברשמיות זו. לא אהבתי את אדון קלדה. הייתי צריך להזיז הצידה את הקלפים כשהוא התיישב, אבל עכשיו, כשאני חושב שלפעם ראשונה זו השיחה שלנו נמשכה מספיק זמן, המשכתי עם המשחק שלי.
"השלוש על הארבע, " אמר אדון קלדה.
אין משהו יותר מרגיז כשאתה משחק סבלנות ואומרים לך איפה לשים את הכרטיס שהרמת לפני שהיה לך את ההזדמנות לבדוק בעצמך.
"זה מגיע, זה מגיע," הוא צעק. "העשר על הנסיך.
" עם כעס ושנאה בליבי סיימתי. ואז הוא תפס את החפיסה.
"אתה אוהב טריקים של קלפים?"
"לא, אני שונא טריקים של קלפים," עניתי.
"ובכן, אני אראה לך את זה.(רק טריק אחד מסויים)"
הוא הראה לי שלושה. ואז הוא אמר שהוא יירד למטה לחדר אוכל כדי לשמור לי מושב בשולחן.
"או, הכל בסדר," הוא אמר. "כבר תפסתי לך מקום. חשבתי שבגלל שהיינו באותו תא שינה, כדאי שגם נשב באותו שולחן."
לא אהבתי את אדון קלדה.